מערכת הביוב הביתית (בית פרטי עם גינה)
קו הביוב עובר בגינת הבית ומנקז את שפכי הבית אל מערכת הביוב העירונית. במהלך דרכו מתחברים אליו, בנקודות שונות, יציאות ניקוז של ה"צרכנים" השונים בבית – כגון אמבטיה, שירותים ומטבח. בכל נקודת מפגש (חיבור) כזאת של כל "צרכן" עם הקו הראשי, מותקנת בריכת ביוב.
מבנה בריכת הביוב
הבריכה מורכבת מ: א) מכסה. ב) גוף. ג) תחתית - בה ממוקמים פתחי הכניסה והיציאה לצנרת.בתחתית הבריכה מצויים שלושה פתחים עיקריים:
1) פתח כניסת השפכים מהקו הראשי.
2) פתח כניסת השפכים של ה"צרכן".
3) פתח יציאת השפכים לקו הראשי.
 |
| מבנה בריכת הביוב |
ייעוד בריכות הביוב
מערכת הביוב כולה חפורה בקרקע. בריכת הביוב נועדה לצורך בקרה, למקרה של סתימה במערכת. מכסה הבריכה הוא החלק היחיד במערכת שהינו גלוי מעל פני הקרקע – וכך ניתן בקלות להרימו על-מנת לאתר את מקור התקלה, ובמידת הצורך לפתור אותה – מבלי לחפור בקרקע (שלעיתים היא מרוצפת, מבוטנת, או מכוסה אספלט).
סוגי בריכות הביוב
שני סוגי הבריכות הנפוצים הם:
1) בריכות ביוב מבטון.
2) בריכות ביוב מפלסטיק (פוליאתילן).
היסטוריה
בריכות הביוב מבטון היו נפוצות בארץ עד תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, אז נכנסו לשמוש בריכות הפלסטיק.
כיום כמעט ואין בונים בריכות מבטון לניקוז שפכים בבתים פרטיים.
יתרונות הפלסטיק על הבטון
1) בריכת הפלסטיק זולה יותר: עלות בריכת פלסטיק (במחירי 2013) נעה סביב 300-700 ש"ח לבריכה (כולל מכסה) בהתאם לגודל (עומק וקוטר).
2) בריכת הפלסטיק קלה להתקנה. הבריכה מגיעה מוכנה, וכל שנותר הוא להניחה באדמה ולחברה לצנרת. משימה פשוטה גם למי שאינו מיומן.
3) הפלסטיק עמיד בפני שורשים - וזוהי מעלתו הגדולה ביותר ביחס לבטון: כפי שלמדתי מנסיוני: שורשים האויב מס' 1 של מערכת הביוב הביתית. שורשים מסוגלים לבקע ולפורר בטון – אך הם אינם יכולים לחדור את הפלסטיק הקשיח ממנו עשויות הבריכות.
מידות
בריכות הפלסטיק הנפוצות ביותר הן בקטרים של 45 ו- 60 ס"מ.
קיימות בריכות פלסטיק בקטרים גדולים יותר, של 80 ו- 100 ס"מ.
עומק הבריכה המינימלי הוא 40 ס"מ, וניתן להגביה אותה ע"י תוספת חוליות הגבהה.
מערכת כפולה
לאחרונה, עם העמקת התודעה ה"ירוקה", ובד-בבד עם האמרת מחירי המים, יותר ויותר בתים עוברים להתקנת שתי מערכות ניקוז: האחת מיועדת לניקוז שפכי השירותים, והשניה למים "אפורים", שהם זרם הביוב הביתי הכולל את מי הכיורים, האמבטיות, מקלחות, מדיח כלים ומכונת הכביסה. המים ה"אפורים" ניתנים למיחזור לצורך השקיית וגינון או השבה לאסלות.
סוגי הסתימות במערכת הביוב
שני סוגי הסתימות הנפוצים ביותר הם:
1) סתימה כתוצאה מחפצים או חומרים שחדרו מבעד לפתחי הניקוז (כיור, אסלה, פתח הניקוז של המקלחת, וכו'). חפצים אלו יכולים להיות: שיער, שאריות מזון, חיתולי נייר, ועוד.
2) סתימה כתוצאה משורשים של עצים או שיחים הגדלים בגינת הבית ואשר חודרים אל המערכת מתחת לפני הקרקע.
בנוסף קיימים סוגי סתימות הנגרמים ע"י שומן, בוץ וחומרים אחרים.
סתימות כתוצאה מחפצים תקועים בצנרת
כדי לסלק חפצים תקועים בצנרת יש לאתר, תחילה, או מקום התקלה – דהיינו: באיזו צינור תקוע החפץ הסורר הגורם לסתימה ומהו פתח הניקוז המוליך אליו. לאחר מכן יש לנסות לפתור את הבעיה בדרכים שונות ומגוונות, מן הקל אל הכבד.
פומפה.
האמצעי הנפוץ ביותר, עוד "מימי סבתא", היא הפומפה: מצמידים את הפומפה אל פתח הניקוז ומפמפמים עד שהסתימה משתחררת (או שלא). הפימפום יוצר ואקום המושך את גורם הסתימה מעלה ומטה.
 |
| הפומפה הישנה והטובה |
סודה קאוסטית.
חומר משחרר סתימות הוא חומצה בריכוז גבוה ה"שורפת" את החפץ התקוע. ניתן לרכוש סודה קאוסטית בחנויות השונות לחומרי בניין. כמו-כן מצויים כיום בשוק חומרים מסחריים שונים המיוצרים ע"י חברות שונות, שנועדו לשחרר סתימות. יחד עם זאת, חייבים לקחת בחשבון שחומרים מסויימים בריכוז גבוה מדי עלולים לפגוע בצנרת, ובמערכת הביוב כולה, במיוחד זו העשויה מפלסטיק. את הסודה הקאוסטית שופכים לפתח הניקוז, ולאחר מכן מזרימים מים חמים, בתקווה שהתרכובת הכימית שנוצרה תסלק את המפגע. יש להיזהר שלא לשאוף את האדים הרעילים הנוצרים כתוצאה מהפעילות הכימית הזאת. כמו-כן, בעת טיפול בצנרת הביוב בגינה בעזרת סודה קאוסטית, יש להיזהר שלא להכניס יד חשופה למערכת לאחר השימוש, שכן הפעולה הכימית הזאת יוצרת חום רב העלול לגרום לכוויות.בקטגוריה זאת ניתן למנות גם "תרופת סבתא" נוספת: כוס חומץ, חצי כוס סודה לשתיה ומעט מים חמים. גם כאן נוצרת תגובה כימית שבמקרים רבים ממיסה ו/או "שורפת" את הגורם לסתימה.
ספירלה – או קפיץ מושחל.
הקפיץ עובר לאורך הקו ומסלק את הסתימה. מחדירים את הקפיץ לפתח הניקוז ומסובבים את הידית. קיימים בשוק קפיצים ביתיים באורך הנע בין 1-3 מטרים. כמו-כן קיימות מכונות מקצועיות (ויקרות מאוד) הנמצאות בשימוש אצל אנשי מקצוע. מכונות אלו הן חשמליות בדרך-כלל. הן בעלות תנועה עצמאית של הקפיצים בתוך המערכת ואורך הכבל שלהן מגיע ל- 15 מטרים ואף יותר.
 |
| קפיץ להחדרה לסילוק סתימה במערכת הניקוז |
ביובית
הזרמת/שאיבת מים בלחץ גבוה. יש כיום בשוק חברות שונות המתמחות בשחרור סתימות ע"י שאיבת מים מהמערכת – או הסנקה, דהיינו הזרמת מים למערכת בלחץ גבוה. זוהי שיטה יקרה ויש לנקוט בה רק כאשר כלו כל הקיצין. יחד עם זאת ראוי לזכור כי לעתים עלול להיגרם נזק למערכת הביוב כתוצאה מהזרמת מים בלחץ גבוה, בעיקר בחלקי החיבור המפרקיים של צנרת הפלסטיק (העלולים להשתחרר, להתעוות או להתפרק מחמת הלחץ הגבוה המופעל עליהם).
טיפול שורש
באופן טבעי, גינה שצומחים בה עצים, שיחים, או גדר חיה, מתברכת בשורשים ה"משוטטים" בעמקי הקרקע ותרים אחר מקורות מים. לשורשים יש כשרון מופלא לאתר מקורות מים בסביבתם הקרובה, או הרחוקה, להגיע אליהם ו"להסתנן" לתוכם בכל דרך אפשרית. איך הם עושים זאת? האם השורש "שומע" זרית מים במקום מסויים ומכוון את עצמו לעברה? האם הוא חש את רטיטות המיים בצנרת ועל פיהן מנווט את דרכו אליה? נשגב מבינתי.
העץ הידוע ביותר לשימצה הוא הפיקוס. עץ זה אכן שולח שורשים אגרסיביים המסוגלים לפורר את כל הנקרה בדרכם – אפילו, כך אומרים, יסודות של בית. על כן כל שומר נפשו בעל גינה פרטית ירחק מהפיקוס. ואמנם, נדיר לראות במחוזותינו גינות פרטיות המתהדרות בעץ פיקוס לתפארת מדינת ישראל. אלא שגם עצים אחרים, תמימים למראה לכאורה, עלולים להוות סכנה למערכת הביוב.
הפתרון הפשוט ביותר הוא "תמות נפשי עם פלישתים": הורגים את העץ. אפשר לעשות זאת ע"י הספגת השורשים בנפט, או מריחת חומר כימי הגורם להמתתו, או פשוט כריתתו בגרזן (בימינו הדבר נעשה באמצעות מסור חשמלי). במקרה של הפיקוס זה אכן בלתי נמנע, אולם במקרה של עצי נוי או פרי אחרים, זהו פתרון קצת מרחיק לכת. דומה הדבר לאדם הכורת את אגודלו כדי להיפטר מפרונקל שצמח עליה.
אז מה עושים? נלחמים בשורשים. זוהי מלחמה קשה ולעתים אף סיזיפית. בכל מקרה חשוב לדעת כי טיפול בשורש חייב להיות "טיפול שורש" תרתי משמע, כלומר אין להסתפק בסילוק הסימפטום (כלומר הסתימה) אלא בריפוי המחלה (כלומר מניעת הופעת השורשים בעתיד).
זוהי אכן הבעיה עם כל אותם "מכסחי השורשים" שאנשים תמימים מזמינים אל ביתם ומשלמים להם במיטב כספם כדי "לפתור" את הבעיה – בין אם מדובר באינסטלטורים, גננים, או חברות שזהו תחום התמחותן: רובם של אנשי מקצוע אלו אינם מעוניינים בפתרון הבעיה לטווח ארוך, אלא רק בסילוק הסימפטום – שכן על כך הם מקבלים את שכרם. כפועל יוצא, המטרד אמנם מסולק, אבל זמנית בלבד. בחלוף הזמן הוא יופיע שוב, וביתר שאת. ישנם אנשי מקצוע וחברות המבטיחים "אחריות לשנה" – אלא שזוהי הבטחה חסרת משמעות: פרק הזמן הנדרש מהשורשים להתאושש, לצבור כח ולפרוץ מחדש נע בין שלוש לארבע שנים, ולעתים אף יותר.
איך הם עושים זאת? כאשר מדובר בבריכת ביוב מפלסטיק, השורשים אינם יכולים לפורר את הבריכה, או לסדוק אותה כפי שנהגו בבריכות הבטון של פעם. כאן הם נאלצים לגלות יצירתיות, והם אכן עושים זאת – ובכשרון ראוי להערצה. דרכים רבות יש לשורשים לחדור אל בריכות הפלסטיק. הפשוטה ביותר היא איתור סדק במערכת, וחדירה לתוכו. אם אכן קיים סדק כזה, הרי שהדרך היעילה ביותר לפתרון הבעיה היא החלפת החלק הפגום במערכת.
אלא שבמרבית המקרים מדובר במערכת "תקינה" לכאורה – כזו שנבנתה באופן מקצועי, עפ"י כל התקנים ואמות המידה הנדרשות לצורך בניית מערכת ניקוז, ובכלל זה שימוש באטמי גומי ובמחברים "כמו שכתוב בספר". ובכל זאת, השורשים מצליחים למצוא פרצות במערכת המושלמת, לכאורה, ולחדור אל תוכה. ברוב המקרים מדובר בתהליך ממושך וסבלני שבשלב הראשון שלו נשלח למערכה חיל חלוץ בדמות נים דקיק בגודל מיקרוסקופי החודר לסדק צר באחת מנקודות החיבור במערכת. "פירצה" כזאת יכולה להיות, למשל, גומיית האיטום בנקודה בה צינור השפכים נכנס לבריכת הביוב. גומיית האיטום נועדה למנוע את חדירת השורשים – ומנסיוני האישי אני יכול להעיד שכאשר התקנתי את גומיות האיטום בבריכות הביוב היתי בטוח שאכן הן יעמדו במשימה, אבל הסתבר לי שטעיתי. השורשים בגינתי הצליחו להחדיר נים זעיר אל הסדק המיקרוסקופי שבין הגומיה לדופן החיצונית של הבריכה, משם השתחל הנים הדקיק פנימה אל תוך בריכת הביוב. בחלוף הזמן התרחב הנים הדקיק ונהיה לשורש עבות, ויחד עמו התרחבה הפירצה כך ששורשים נוספים יכלו לחדור בעדה ולהצטרף לחגיגה.
במקרה אחר, שהדהים אותי אף יותר, הצליח שורש ערמומי להחדיר נים זעיר אל החיבור בין שני צינורות פלסטיק בקוטר ארבעה צול שבמערכת. כשחיברתי את שני הצינורות השתמשתי כמובן בגומיית איטום, כנדרש, אבל הנים המיקרוסקופי הצליח, באופן מדהים, להשתחל בין הגומיה לבין "ראש הפלסטיק" של הצינור (אשר בתוכו היתה מורכבת הגומיה) ומשם להתקדם אל תוך בריכת הביוב. עם הזמן התרחב הנים, והפך לשורש עבות, וכפועל יוצא מכך התרחב גם הפתח שבתוך ראש הצינור. אל הפתח נאספו שורשים נוספים – ומכאן ועד לסתימת המערכת היתה הדרך קצרה.
בפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה זו היתי משוכנע שהאשמה נעוצה בי, שכן מדובר בצינור אפור. קיימים שני סוגי צינורות במערכת הביוב: האחד כתום, והשני אפור. הכתום ה"תיקני" יקר יותר, איכותי יותר, חזק יותר – בעוד האפור ה"פושט", אמנם זול יותר, אך חלש יותר. בשעתו, כשהתקנתי את מערכת הביוב, הקפדתי להשתמש רק בצנורות תיקניים, כלומר כתומים. אלא שבאחת הפעמים נפגע אחד הצינורות כתוצאה מפגיעה של כלי עבודה – טוריה או מעדר – ומכיוון שנחפזתי להחליפו, ובמחסן היה רק צינור אפור, השתמשתי בתחליף הזול. מה שקרה הוא שהשורש שחדר פנימה ניצל את חולשתו של הצינור, ובעיקר את העובדה שראש הצינור – שם מותקנת גומיית האיטום – הינו גמיש וניתן ל"הרחבה" הגם שמדובר בהרחבה של מיקרון. די היה בכך כדי לאפשר את חדירתו של אותו נים מיקרוסקופי. אלא שבפעם הבאה שנתקלתי בתופעה הזאת, היא התרחשה בצינור כתום, תיקני לחלוטין, עם גומיה תיקנית בפתחו – כך שהבעיה היא לא סוג הצינור (אם כי, אין ספק שהצינור הכתום עמיד יותר מאשר האפור).
 |
| שורשים חדרו לחיבור בין הצנרת לפתח הבריכה |
הצעדים שנקטתי לפתרון הבעיה
1) חפירה.
תחילה יש כמובן לחפור סביב הבריכה ולחשוף את כל החלקים ונקודות החיבור בין הצנרת לבריכה.
 |
| חפירת השטח סביב הבריכה |
2) חיתוך השורשים.
בעזרת סכין משוננת חתכתי את השורשים שנכנסו למערכת.
3) שטיפת המערכת.
שטפתי את הבריכות ואת הצנרת בזרם חזק של מים.
4) סודה קאוסטית.
שפכתי סודה קאוסטית לתוך הצנרת, כדי "לשרוף" את השורשים החתוכים שנשארו במעמקי הצנרת ועדיין עלולים לסתום אותה.
הערה חשובה: לצורך שלוש הפעולות הראשונות הללו הצטיידתי בכפפות ניילון ומסיכת בד. הכפפות נועדו להגן על כפות הידיים. מסכת הבד נועדה להגן על כלי הנשימה מפני ריחות הצחנה ומפני האדים הרעילים.
5) החלפת צנורות אפורים בכתומים.
בשלב הבא, החלפתי את כל הצינורות האפורים בכתומים.
 |
| הצינור האפור הוחלף בכתום |
6) החלפת קטעי צנרת.
במקומות בהם קיימים "טלאים" של צנרת, כלומר צינורות קצרים המחוברים זה לזה כתוצאה מתיקונים חלקיים במערכת שנעשו עם הזמן – הוצאתי אותם והנחתי במקומם צנורות שלמים ארוכים. כללית, ככל שיש במערכת פחות נקודות חיבור, כך היא אטומה יותר.
7) החלפת גומיות האיטום.
בהזדמנות זו החלפתי את כל גומיות האיטום בפתחי הצינורות בגומיות חדשות. עם הזמן חלק מהגומיות "נאכלו" ע"י השורשים, וחלקן פשוט התבלו – הגומי מתכלה ונשחק עם הזמן, במיוחד כאשר הוא בא במגע תכוף עם מים.
8) סיליקון / מסטיק אקרילי
על ראשי הצינורות ועל כל נקודות החיבור בין הבריכות לצינורות מרחתי סיליקון "סופר 7 הייטק" שהינו דבק חזק ביותר מועשר בפולימרים חדשניים.
הסיליקון נועד לאיטום נקודות החיבור באופן הרמטי.
9) חומר לאיטום גגות.
לאחר האיטום בסיליקון מרחתי על הנקודות הללו (ראשי הצינורות ונקודות הכניסה והיציאה מהבריכות) שלוש שכבות של משחה אקרילית לאיטום גגות "טופ גג". שכבה ראשונה בדילול של 15% מים, שניה בדילול של 5% מים, והשלישית בלי דילול.
זמן ההמתנה המומלץ בין שכבה לשכבה הוא 24 שעות. (אני הסתפקתי בהמתנה של 3-4 שעות, עד שהחומר התייבש).
 |
| נקודות הכניסה והיציאה מהבריכות נאטמו בסיליקון וצופו במשחת איטום אקרילית |
10) הנחת רשת ברזל על הצנרת ועל האדמה סביב נקודות הכניסה והיציאה לבריכה.
רשת הברזל, מהסוג שמתקינים על חלונות למניעת כניסת יתושים, נועדה "להחזיק" את הבטון שנוצק עליה.
11) יציקת בטון על רשת הפלדה.
על רשת הפלדה יצקתי בטון, כך שאזור הכניסה לבריכה - והיציאה ממנה - יהיו בלתי חדירים לשורשים.
 |
| יציקת בטון באזורי הכניסה והיציאה מהריכה |
12) ביטון חלקי צנרת גלויים
חלקי הצנרת הגלויים, גם אלה שלא כוסו ברשת ואינם קרובים לפתחים - בוטנו לצורך הגנה עליהם.
 |
| ביטון הצנרת |
 |
| צנרת מבוטנת - מבט מלמעלה |
13) ציפוי הבטון במשחה אקרילית.
על הבטון מרחתי חומר אקרילי המיועד לאיטום גגות.
 |
| ציפוי השטח סביב הבריכה בחומר איטום אקרילי |
 |
| בים לבן בריכת ביוב טובלת |
14) מילוי החפירה בבטון.
השלב האחרון הוא ביטון כל החפירה סביב הבריכה כמעט עד לגובה תחתית מכסה הבריכה.
הבלוג של יקיר אביב בוורדפרס:
http://avivyakir.wordpress.com/
